בלהה ז"ל

"רציתי לברך על כך שהקב"ה החליט לתת את המחלה, הוא בחר בי, ועל כך אני מודה לו ....

בלהה ז"ל

כאבי רב ומכתי אנושה וכחי סר ועצמותי חלושה (ר' שלמה אבן גבירול)

בלהה לבית מלמד נולדה בברוקלין, בג' באייר פרשת "אחרי מות - קדושים" התשכ"ד ונקראה על שם סבתה ע"ה. בגיל שנתיים עלתה ארצה עם הוריה ואחותה, בהמשך גדלה בת"א ושם נולד אחיה. התחנכה בבית הספר היסודי מוריה ובתיכון העיוני צייטלין בתל אביב.

לאחר סיום הלימודים המשיכה בשירות לאומי ותוך כדי השירות נישאה לאשר, אותו הכירה במסגרת פעילותם החינוכית המשותפת בתנועת הנוער "עזרא", יחד בנו את ביתם וגידלו 10 ילדים.

בהיותה אם צעירה לימים, התבשרה כי בנה אורי בן השלש לקה במחלת הסרטן. במשך כחצי שנה התמודדה  בגבורה עילאית עם הטיפולים והייסורים הקשים והמתמשכים אותם עבר אורי, כשאחד השיאים היה בראש השנה כשכבר איבד אורי את מאור עיניו ובעוד היא מחזיקה אותו על ידיה פרץ הוא בבכי וביקש כי תתפלל לקב"ה שיחזיר לו את האור שכבה. כחודש לפני שמלאו לו 3 שנים, עש"ק פרשת ויצא, החזיר אורי את נשמתו לבורא עולם ובגיל 24 נאלצה בלהה להתמודד עם האובדן והשכול.

מאוחר יותר לאחר שהילדים גדלו קצת, פנתה ללימודי קלינאות תקשורת וסיימה את התואר במכללת ירושלים בהצלחה יתירה. משם פנתה לתחום החינוך, התחילה במרכז הלמידה בחטיבת הביניים באולפנת עפרה, המשיכה כמחנכת ורכזת שכבה, עד היום בו נאלצה לקחת "פסק זמן" בעקבות מחלת הריאות הקשה שתקפה אותה פתע פתאום.

בלהה הספיקה לקחת חלק בשמחות הנישואין של 2 מילדיה. במלאות לה 40 זכתה לנכד ראשון הנושא את שם בנה אורי ונהנתה להחזיק בחיקה עוד 2 נכדות חמודות. כחודשיים לאחר פרידתה מעמנו נולדה לה נכדה נוספת הנקראת על שמה ניצן בלהה.

בלהה הייתה קודם כל אשת משפחה. בת מסורה, אשה ואמא. כיבוד ההורים שלה היה מושא להערצה. עוד בתקופת ילדותה טיפלה בסבה, לאחר מכן דאגה לאביה שלקה בליבו ונפטר בטרם עת, ובהמשך באמה שנותרה לבדה.  הקשר והמסירות לילדיה בלתי ניתנים לתיאור, כמעט 24 שעות ביממה הייתה מרעיפה עליהם את אהבתה. מסרונים לאורך לילות שלמים, הפתעות, חיבוקים השתתפות אישית, אמיתית, יומיומית במה שעובר על כל אחד ואחד מילדיה. שיחות נפש ארוכות, התכתבויות, התעניינות בכל רגע, במה שעובר עליהם, דאגה אינסופית מחד ומאידך בטחון ואמונה  ביכולתם, יצרו קשרי אהבה ורעות של אמא וחברה כאחת.

הייתה אשת חינוך מופלאה, תומכת ואוהבת המכירה אישית ומבחינה היטב ביכולתה של כל אחת ואחת מתלמידותיה, להן ולהצלחתן הקדישה לילות כימים. מתכתבת עמן במחשב לאורך כל שעות היממה, קשובה לעולמן, מעורבת בו, מהווה להן משענת ואוזן קשבת ממש בבחינת אמא שניה. לא מעט תלמידות חייבות לה את השלמת לימודן והצלחתן בהמשך הדרך.

מעל לכל הייתה בלהה חברה אמיתית, היה לה מקום לכל אחד ואחד. יכולת ההקשבה שלה וההשתתפות בחוויותיו  של השני נתנו לזולת עוצמות עד בלי די. אנו שומעים מכל עבר כמה חסרה היא לחברות עד כמה חסרות להן השיחות איתה העצה והמילה הטובה אותה ידעה לתת. "איפה בלהה שתקשיב עכשיו ותשמיע דעתה ועצתה הטובה" משפטים כאלו ודומיהם החוזרים ומועלים כיום מתהום הנשיה אנו שומעים עוד ועוד. כך התנהגה עם ילדיה, בני משפחתה, תלמידותיה,  חברותיה ועם כל הסובבים אותה.

כשהתגלתה אצלה מחלת הריאות הקשה, נאמר לה על ידי הרופאים שהינה חייבת לעבור השתלת ריאות. גם תוך כדי המחלה ברגעים הכואבים והמדאיגים, למרות שהייתה מודעת למצבה,  המשיכה בלהה בחיי שיגרה מלאים וסוחפים באופטימיות ובתמיכת הסובבים. היכולת להמשיך במלוא האון והמרץ, נבעה מהתקווה הגדולה והאפשרות הריאלית לקבל תרומת איברים. מעולם לא שידרה עד כמה היא חולה וסובלת. עבדה במלוא המרץ ולא ויתרה לעצמה במאום. וכך היא כתבה: "רציתי לברך על כך שהקב"ה החליט לתת את המחלה, הוא בחר בי, ועל כך אני מודה לו מפני שהרבה יותר קל להיות חולה מאשר להיות ליד מישהו שאתה אוהב והוא חולה ולצערנו יש לי ניסיון בזה ובזה.לפני שהקב"ה הפיל עלי מחלה זו הוא צייד אותי בכל כך הרבה ועל כך אני רוצה להודות." או במקום אחר מצאנו מכתב שבו כתוב:  "זהו, נראה לי שהאסימון נפל ואני מתחילה להפנים את מה שקורה לי מה שקורה איתי . ושוב קודם כל אני אומרת תודה לקב"ה על החיים הנפלאים שהיו לי עד כה אני מתפללת לקב"ה שיפתח לי פתח קטן בו אוכל להתחבר אליו".  וממשיכה היא במסר חינוכי לתלמידותיה: "אנו זוכרות שאת המכה קיבלנו מאבא שאוהב אותנו וזה לכשעצמו צריך לטעת בנו הרבה כוחות..... חשוב שנדע, הכל לטובה".

בכל תקופת המחלה לא "הרימה ידיים" המשיכה בפעילותה החינוכית מחד וניהלה בית על כל המשתמע מכך מאידך. חשיבות הבית והמשפחה הייתה אצלה בבחינת ערך מקודש ועליון. הייתה מבקשת שכל הילדים יגיעו כל שבת, עם הנכדים. בחודש האחרון עוד  נסעה להיות עם הנכדים כדי לאפשר לילדיה להיות בחופשה. כשהיא מחוברת לבלון חמצן נייד המשיכה ללמד. הובילה "פרויקט גמר" של החטיבה ובטקס הסיום בשארית כוחותיה, הצליחה בעזרת החמצן לעלות  בגרם המדרגות בואכה "מערת המכפלה" ולהרקיד את כולן בשירת "ע"י ניגונים". גם לאחר שנאלצה להפסיק ללמד המשיכה בלימודיה לתואר שני.

במשך כמעט שנתיים חיכתה ציפתה והמתינה בלהה להשתלה ושהגיע הרגע המיוחל ונמצאה ריאה מתאימה, נקראה בפתע בדמדומי יום לבית החולים. בר"ח כסלו נכנסה לניתוח כשסובבים ומחבקים אותה 9 ילדיה, תוך כדי תפילה לבורא עולם וביטחון עצום ברופא חולי עמו ישראל כשהיא מחייכת ומחזקת את כולם, מצביעה בעוז ובגאון אל עבר ילדיה וקוראת לעברם את מילותיה האחרונות: "אני 'מתה' עליכם". המעמד היה נדיר בעוצמתו והשאיר חותם ורושם עצום על כל סגל המחלקה החל בצוות הרופאים והמנתחים וכלה באחרונת האחיות. התקווה הגדולה להתחיל חיים מחודשים בבריאות משוקמת ואיתנה התנפצה לבלי שוב. בלילה שלאחר הניתוח קרסו המערכות  וביום ב' בכסלו תשע"א השיבה בלהה את נשמתה הטהורה למקורה והלכה מעמנו לעולם שכולו טוב.

"עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. פיה, פתחה בחכמה ותורת חסד, על-לשונה. צופיה, הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל". (משלי לא)

ת.נ.צ.ב.ה

                                                                           המשפחה

עיצוב - אלעד דיאמנט